top of page
  • תמונת הסופר/תרוית גרוסמן דוד

גזירות


בתי הקטנה מתאמנת בגזירה

אצבעותיה הקטנות מתאמצות

והיא מתלוננת:

"קשה לי לגזור אמא"

אני אומרת לה:

אין ייאוש בעולם.


היא רק בת ארבע

ועונה:

"אבל אלוהים התייאש"

אני שותקת.

ואז אומרת:

"מה פתאום"

ודמעה זולגת לי ישר לסיר הבשר.

0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול
bottom of page