• רוית גרוסמן דוד

סופגת


אֲנִי עֲשׂוּיָה מִסְּפוֹג

סוֹפֶגֶת אֶת מָה שֶׁאַתֶּם מוֹרִיקִים לְעוֹלָמִי

אַהֲבָה

רַחֲמִים

חמְלָה

וְגַם זִהוּם אֲוִיר.

אֲנִי סְפוּגַת כְּאֵב

רַכָּה וּפָסִיבִית וְאֵין דַּי מִלְּהָכִיל

וּלְקַבֵּל וְלִלְמֹד.

מִשְׁתַּנֶּה בְּהֶתְאֵם לַסִּפּוּר

שׁוֹאֶלֶת שְׁאֵלוֹת

וְנוֹתֶנֶת לַתְּשׁוּבוֹת שֶׁלָּכֶם לַחְדֹּר לְתוֹכִי

כִּי אֲנִי עֲשׂוּיָה מִסְּפוֹג וּבוֹ חֹרִים מְלֵאִים עֶצֶב

וְחֵלֶק גַּם בְּשִׂמְחָה

וַאֲנִי מְחַכָּה

שֶׁהָאִזּוּן יוּפַר

בֵּינְתַיִם

אֲנִי נוֹתֶנֶת לְרֹעַ לַעֲשׂוֹת בִּי כִּרְצוֹנוֹ.





0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול