• רוית גרוסמן דוד

אוקסימורון

עודכן ב: 12 מרץ 2020

הַדֶּלֶת חוֹרֶקֶת עַל הַחַיִּים שֶׁלִּי

הַצְּלִיל בִּלְתִּי נִסְבָּל

אֲנִי רוֹצָה לֶאֱטֹם אָזְנַיִם

אֲבָל יוֹדַעַת שֶׁזֶּה לֹא יַעֲזֹר.

זוֹ הַמַּנְגִּינָה שֶׁעָלַי לְשַׁנֵּן.

זֶה כְּמוֹ הַכְּאֵב שֶׁלֹּא רוֹאִים עָלַי.

אֲנִי צוֹחֶקֶת

יֵשׁ לִי עֵינַיִם נוֹצְצוֹת שֶׁל שִׂמְחָה

אֲנִי מְדַבֶּרֶת בְּהִתְלַהֲבוּת

אֲנִי אוֹכֶלֶת גְּלִידָה

אָז חוֹשְׁבִים "הִיא הִתְגַּבְּרָה"

אֲבָל בְּעֶצֶם הַכְּאֵב הִתְגַּבֵּר עָלַי

וְהָפַךְ לְחֵלֶק מִמֶּנִּי.

אוֹ בְּמִלִּים אֲחֵרוֹת, אֲנִי חָיָה.


0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול